חדשות
השפעת סמגלוטייד על הכליות בחולי סוכרת סוג 2
סוכרת סוג 2 היא גורם הסיכון המרכזי לאי ספיקת כליות, כאשר 40% מהמטופלים סובלים ממחלת כליות כרונית (CKD). סמגלוטייד (semaglutide), שפועלת כאגוניסט לרצפטור ל-GLP-1, הוכחה בעבר כמפחיתה סיכון להחמרה כלייתית, אך מנגנוני הפעולה טרם הובנו במלואם.
מחקר REMODEL בחן את ההשפעה הכלייתית של סמגלוטייד באמצעות שילוב של הדמיה, ביופסיות וניתוח מולקולרי. החוקרים איתרו 106 מטופלים (גיל ממוצע 65, 76% גברים) עם סוכרת סוג 2 (HbA1c מתחת ל-9%) ומחלת כליות כרונית בדרגה קלה-בינונית (eGFR בין 30 ל-75, ו-UACR בטווח 20-5000), אשר חולקו ביחס של 2:1 לטיפול שבועי תת עורי בסמגלוטייד 1 מ"ג או אינבו, למשך 52 שבועות. תת קבוצה של 33 מטופלים עברה ביופסיות כליה בתחילת ובסיום המחקר.
כלל המשתתפים עברו הדמיות MRI מתקדמות (BOLD, T1 mapping, phase-contrast), בדיקות דם (קריאטינין, ציסטטין C), איסוף שתן ל-24 שעות וניתוח רקמות שכלל ריצוף RNA חד-גרעיני ומיפוי מרחבי.
מתוצאות המחקר עולה כי טיפול עם סמגלוטייד הוביל לשיפור במדדים תפקודיים, מבניים ומולקולריים: מבחינת תפקוד כלייתי, ה-UACR פחת ב-40% בקבוצת הסמגלוטייד בהשוואה לאינבו (p=0.008) וה-eGFR היה יציב יותר בקבוצת הטיפול לפי שלוש שיטות מדידה: הבדל של 3.4 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר לפי קריאטינין (p=0.063), הבדל של 2.3 מ"ל/דקה לפי ציסטטין Cי(p=0.096) והבדל של 2.9 מ"ל/דקה לפי שילוב השיטות (p=0.069).
מעבר לכך, פינוי הקריאטינין ב-24 שעות עלה ב-12 מ"ל/דקה (p=0.038) ונצפתה גם עלייה של 19% ב-Filtration Fractionי(p=0.086).
בהדמיה, לא נמצאו הבדלים בזרימת הדם הכלייתית (p=0.096) או בחמצון הקורטקס (p=0.13) והמדולה (p=0.56), אך נרשמו שינויים מבניים מובהקים: ירידה של 25% בשומן הפרי-רנלי (p=0.027) ושל 13% בשומן הסינוס הכלייתי (p=0.012). כמו כן, נרשמה ירידה במדד התנגודת העורקית הכלייתית (RARI,יp=0.008) ועלייה בערכי ADC בקורטקס, שמרמזת על ייצוב ואף על נסיגה של תהליך הפיברוזיס (p=0.005).
גם מדדים מטבוליים השתפרו עם הטיפול בסמגלוטייד, רמות HbA1c ירדו בממוצע ב-0.9% (p<0.0001), משקל הגוף ירד ב-4.5 ק"ג (p=0.0001) ולחץ הדם הסיסטולי ירד ב-4 ממ"כ, אם כי לא באופן מובהק (p=0.162).
בנוסף להשפעות המורפולוגיות והתפקודיות, נצפתה השפעה ישירה על תאי האנדותל בגלומרולוס. מתוך 794,000 גרעינים שנבדקו בביופסיות, נמצאה ירידה של 63% בביטוי גנים הקשורים לעקה מטבולית וירידה של 60% בגנים פיברו-דלקתיים, עדות לתכנות מחדש של התאים אשר עשוי להסביר חלק מרכזי בהשפעה הכלייתית החיובית של התרופה.
החוקרים סיכמו כי לסמגלוטייד השפעה במספר מנגנונים במקביל, החל משיפור במדדים מטבוליים, דרך השפעה על זרימת הדם, הרכב הרקמה ועד שינויים מולקולריים, והיא מספקת הגנה פוטנציאלית על הכליות של חולי סוכרת סוג 2.
מקור:
24/11/2025
