הצגת המקור של טיפול עם אסטרדיול הפחית תסמיני חרדה ואנהדוניה בגיל המעבר

{{ידיעה
|כותרת=טיפול עם אסטרדיול הפחית תסמיני חרדה ואנהדוניה בגיל המעבר
|תאריך=06.09.2022
|פרטים=
|תוכן=
רמת חרדה ביחס לרמות [[Estradiol]] מנבאת תגובת תסמיני חרדה לטיפול תת עורי עם אסטרדיול אצל נשים ב[[ר:גיל המעבר|גיל המעבר]].
{{ש}}
גיל המעבר קשור לסיכון מוגבר לדיכאון ותסמיניו, לרבות חרדה. שונות גדולה יותר של אסטרדיול (E2) מנבאת התפתחות דכאון פרי-מנופאוזאלי, במיוחד בהקשר של אירועי חיים סטרסוגניים (SLEs). בעוד ש-E2 במתן תת עורי (TE2) מפחית תסמיני דיכאון של גיל המעבר, המנגנונים הקשורים ליעילות של TE2 ומנבאי תגובה לטיפול TEs אינם ידועים.

מטרת המחקר, שמממצאיו פורסמו בכתב העת Psychoneuroendocrinology, הייתה להעריך את הקשר בין תנודות ברמות E2, תסמיני מצב רוח וריאקטיביות פיזיולוגית לעקה (קורטיזול ואינטרלוקין-6) והאם הבדלים ברגישות מצב רוח לתנודות E2 מנבאים תגובה של מצב הרוח לטיפול TE2.

החוקרים ביצעו מחקר כפול סמיות, מבוקר אינבו, מבוסס הקצאה אקראית, אשר כלל 73 נשים בגילאים 46-60 בשלב מוקדם או מאוחר של גיל המעבר. רגישות לרמות E2 חושבה במצב הבסיסי בעזרת סולם State-Trait Anxiety Inventory וסולם Snaith-Hamilton Pleasure Scale. לאחר מכן, הנשים טופלו במשך שמונה שבועות עם TE2 או אינבו במתן תת עורי.

תוצאות המחקר הראו כי תנודות משמעותיות יותר של E2 במצב הבסיסי ניבאו יותר אנהדוניה (p = .002), במיוחד אצל נשים שהיו עם יותר SLEs. כמו כן, תנודה משמעותית יותר של E2 ניבאה גם רמה גבוהה יותר של קורטיזול (p = .012) וטשטשה תגובתיות של אינטרלוקין-6(p = .02)  לעקה. בנוסף, TE2 היה קשור לרמות נמוכות יותר של חרדה (p < .001) ואנהדוניה (p < .001) לאחר טיפול. לבסוף, היעילות של TE2 מול חרדה (p = .007) ותלונות גופניות (p = .05) הייתה חזקה ביותר אצל נשים שהיו עם רמות גבוהות יותר של תגובתיות ל-E2.

החוקרים סיכמו כי טיפול עם TE2 הפחית תסמינים של חרדה ואנהדוניה אצל נשים בגיל המעבר.

מקור:
<div class="mw-content-ltr">
[https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35809362/ Baseline anxiety-sensitivity to estradiol fluctuations predicts anxiety symptom response to transdermal estradiol treatment in perimenopausal women - A randomized clinical trial]
</div>
}}