הצגת המקור של היום שאחרי SVR12

היום שאחרי SVR12

יעל חריף, אחות אחראית ומתאמת מושתלים, המכון  למחלות כבד, מרכז רפואי רבין בלינסון

העלמות נגיף היפטיטיס C מהגוף לצמיתות (סטטוס SVR-(sustained virological response  מביא לשיפור במצב הכבד, שיפור בתסמינים , מניעת סיבוכים של שחמת והקטנת התמותה. 
הכנסת התרופות החדשות לטיפול בהפטיטיס C לסל הבריאות, העלתה את אחוזי הריפוי מהנגיף, עם זאת יש להדגיש כי הזכאים לקבלת הטיפול בתרופות אלו במסגרת סל הבריאות הם רק חולים שחומרת הפגיעה הכבדית שלהם היא בדרגה פיברוטית בין 3 ל-4.

מטופלים שעברו בהצלחה טיפול ומוגדרים S.V.R  עדיין חשופים להתפתחות סרטן כבד (HCC-Hepatocellular carcinoma) שהוא הסרטן החמישי בשכיחותו בעולם ואחת מסיבות המוות השכיחות אצל חולי שחמת. יש אפוא חשיבות מירבית לאבחנה מוקדמת  HCC, שכן אבחנה במועד מוקדם של התפתחות המחלה וטיפול מתאים מוריד באופן משמעותי את התחלואה במחלה והתמותה ממנה.

האבחנה המוקדמת מחייבת מעקב מסודר של בדיקות דם ואולטרא סאונד כבד אצל המטופלים שסובלים ממחלת כבד עם פיברוזיס מתקדם. 

בנוסף, תחלואה נלווית כגון השמנה, צריכת מוגזמת של אלכוהול עלולה לגרום להחמרה של מחלת כבד קיימת אי לכך יש חשיבות מרבית להקפדה על אורח חיים בריא  קרי, הימנעות מאכילת יתר ושתית אלכוהול מופרזת, הקפדה על פעילות גופנית מסודרת ושימוש מושכל בתרופות רק במקרה הצורך ובחירת תרופות שאינן פוגעות בכבד.

אין כל ספק כי הצוות הרפואי בכלל והרופא המטפל בפרט חייב לתת הסבר מפורט למטופל בדבר הצורך והחיוניות בביצוע בדיקות תקופתיות לצרכי מעקב וניטור, כמו גם בדבר הסכנות הטמונות באי קיום מעקב רציף וסדיר. 

ברצוני לדון בשאלה עד היכן מגיעה חובתו של הצוות הרפואי כלפי המטופל בהקשר זה של חיוניות המעקב: האם על הצוות המטפל חלה חובה לוודא כי אכן המטופל נשמע להוראות שנמסרו לו בדבר הצורך בביצוע בדיקות תקופתיות. ובאופן רחב יותר, מה הוא האיזון הנורמטיבי שבין חובת המטפל להניע את המטופל לעשות את המוטל עליו על מנת לשמור על בריאותו, לבין חובת המטופל לדאוג בעצמו לבריאותו ולהיות אחראי לביצוע ההוראות שנמסרו לו.
חז"ל כבר קבעו: "דכאיב ליה כאיבה אזיל לבי אסיא" (תרגום: מי שכואב לו הולך לבית הרפואה), דהיינו חז"ל ראו באופן פשוט וטבעי כי הנורמה המנחה צריכה להיות  כי המטופל הוא זה שצריך לחזר אחר הרופא ולא להפך.

אם נלך לפי השקפה זו, הרי שהצפייה היא שהמטופל הוא זה שישתתף באופן פעיל בתהליך המעקב ויהיה אחראי על ביצוע הבדיקות וקיום ההוראות שניתנו לו.

בישראל עלה הנושא לדיון במסגרת תביעות בגין רשלנות רפואית כנגד רופאים ובתי המשפט אכן התחבטו בשאלה מהו קו הגבול שבין החובה של הרופא לעקוב אחר ביצוע ההוראות שנתנו על ידו לבין אחריותו של המטופל עצמו לבצע אותן.

בתי המשפט קובעים כי ככלל, אין לדרוש מרופא המטפל מעקב אקטיבי אחרי המטופל אולם במקרים בהם מדובר בחולה שנשקפת לו סכנה ממשית או קרובה או במקרים בהם מדובר בחולה שמידת הבנתו מוגבלת, מצופה מהרופא המטפל מעקב אקטיבי יותר.

כמי שעוסקת בתחום הסיעוד שנים רבות ונמצאת בקשר מתמשך עם מטופלים רבים אני בדעה שלגבי אוכלוסיית חולי הפטיטיס C שהגיעו לסטטוס  S.V.R כפי שהוצג לעיל, יש צורך בניהול מערך של מעקב אקטיבי, וזאת בעיקר לנוכח אמונתם הסובייקטיבית של חולים אלו כי הם הגיעו לריפוי מלא ולא נשקפת עוד סכנה ממשית לבריאותם, וכפועל יוצא מכך הם אינם רואים ערך בהמשך ביצוע המעקב התקופתי.

מערך מעקב זה יכלול הדרכה אישית הן של רופא הפטולוג והן של אחות מנהלת הטיפול בדבר חשיבות המעקב ותרומתו למצב בריאותו התקין של המטופל, הקמת מנגנון תזכורות למטופלים באמצעות הצוות המנהלי, וכן שיתוף ויידוע הצוות הרפואי בקהילה שאליה משתייך המטופל, כך שגם צוות זה יקדם ויתמרץ את המטופל להמשיך בתוכנית המעקב. מטרתו של הקמת מערך זה הינה לתת אמצעים ועזרים בידי המטופל כדי לשמור על רמת בריאותו והצפייה היא שהמטופל יענה למערך תמיכה מוצע זה.