הצגת המקור של האם בנזודיאזפינים אינם גורמים לדמנציה

{{ידיעה
|כותרת=האם בנזודיאזפינים אינם גורמים לדמנציה
|תאריך=21/02/2016 
|פרטים=
|תוכן=
טיפול בבנזודיאזפינים שכיח מאוד באוכלוסיה המבוגרת ומומחים רבים סבורים כי קיים קשר בין נסיגה קוגניטיבית, שטיון ומחלת האלצהיימר לבין שימוש ממושך בתרופות המשתייכות לקבוצה. חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, ארה"ב, ביקשו לבחון את הקשר לעומקו במחקר פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסיה. [http://www.bmj.com/content/352/bmj.i90 תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת BMJ].

בעבודה נכללו 3,434 משתתפים בני 65 ומעלה ללא שטיון בעת גיוסם. הגיוס למחקר נערך בשני סבבים (1994-1996) ו (2000-2003) ונמשך כגיוס רציף משנת 2004. סקירה לדמנציה והערכת עקומת הירידה הקוגניטיבית בוצעו באמצעות שאלון הערכה מתוקף - The cognitive abilities screening instrument -CASI, אחת לשנתיים. שטיון ומחלת אלצהיימר אובחנו על פי אמות המידה המקובלות. החשיפה לבנזודיאזפינים זוהתה על סמך ניפוקי תרופות בבתי מרקחת והוגדרה כמינון יומי מתוקנן כולל
total standardized daily doses -TSDDs שנופק לאורך 10 שנים (חלון זמן שנע קדימה ככל שהמחקר התקדם). שנת הטיפול שקדמה לגילוי שטיון לא נכללה במחקר מתוך מחשבה כי בנזודיאזפינים ניתנו כמענה לתסמינים מקדימים של המחלה. מודלים רבי משתנים של קוקס שימשו את החוקרים על מנת לבחון הקשר בין השימוש בתרופות לסיכון לדמנציה.

במעקב חציוני של 7.3 שנים 797 נחקרים (23.2%) פיתחו דמנציה, מהם 623 חלו במחלת אלצהיימר. יחסי הסיכון המתוקננים לדמנציה בקרב נוטלי הבנזודיאזפינים לעומת הלא משתמשים היו: למינון יומי 1-30 TSDD יחס הסיכון עמד על 1.25, למינון 31-120 TSDD על 1.31, ול TSDD מעל 121 יחס סיכון היה 1.07. הסיכונים למחלת אלצהיימר היו דומים. מינון מצטבר גבוה יותר של בנזודיאזפינים לא נקשר לנסיגה קוגניטיבית מהירה יותר.

לסיכום, החוקרים זיהו קשר גבולי בין מינונים נמוכים של בנזודיאזפינים לבין שיטיון, אולם במינונים הגבוהים יותר לא נצפה סיכון מוגבר לדמנציה, מחלת אלצהיימר או נסיגה קוגניטיבית מואצת.

מקור:
Gray Shelly L, Dublin Sascha, Yu Onchee, Walker Rod, Anderson Melissa, Hubbard Rebecca A et al. Benzodiazepine use and risk of incident dementia or cognitive decline: prospective population based study BMJ 2016; 352 :i90

}}