הצגת המקור של טיפול בסטאטוהפטיטיס הקשורה להפרעה מטבולית ופיברוזיס כבדי

{{ידיעה
|כותרת=טיפול בסטאטוהפטיטיס הקשורה להפרעה מטבולית ופיברוזיס כבדי
|תאריך=23/07/2024
|פרטים=
|תוכן=
במחקר נמצא כי [[Tirzepatide]] הייתה יעילה יותר מאינבו בהשגת ריפוי של סטאטוהפטיטיס הקשורה להפרעה מטבולית מבלי להחמיר פיברוזיס, בחולים עם פיברוזיס בדרגה בינונית או חמורה.

סטאטוהפטיטיס (דלקת כבד שומני) הקשורה להפרעה מטבולית (MASH - Metabolic dysfunction-associated steatohepatitis) היא מחלת כבד מתקדמת הקשורה לסיבוכים בכבד ולתמותה. היעילות והבטיחות של טירזפאטיד (tirzepatide), אגוניסטית של הקולטנים GIP{{כ}}(glucose-dependent insulinotropic polypeptide) ו-GLP-1י(glucagon-like peptide-1), בטיפול בחולים עם סטאטוהפטיטיס ופיברוזיס בדרגה בינונית או חמורה אינן ברורות.

מחקר זה, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The New England Journal of Medicine, היה מחקר קליני פאזה 2, רב-מרכזי, אקראי, כפול-סמיות, מבוקר-אינבו. המחקר כלל חולים עם סטאטוהפטיטיס הקשורה להפרעה מטבולית שאושרה בביופסיה, ופיברוזיס בדרגה F2 או F3 (בינונית או חמורה). המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת טירזפאטיד תת-עורית אחת לשבוע במינונים של 5 מ"ג, 10 מ"ג או 15 מ"ג, או אינבו למשך 52 שבועות. התוצא העיקרי היה היעלמות של הסטאטוהפטיטיס, ללא החמרה של הפיברוזיס לאחר 52 שבועות. בנוסף, תוצא משני חשוב היה שיפור (ירידה) של לפחות שלב פיברוזיס אחד ללא החמרה של המחלה.

מבין 190 המשתתפים שעברו הקצאה אקראית, ל-157 היו תוצאות של ביופסיית כבד בשבוע 52 שהיו ניתנות להערכה, כאשר ערכים חסרים הושלמו בהנחה שיתנהגו כמו התוצאות בקבוצת האינבו. תוצאות המחקר הדגימו כי אחוז המשתתפים שהשיגו את הקריטריונים להיעלמות הסטאטוהפטיטיס ללא החמרה של הפיברוזיס היה 10% בקבוצת האינבו, 44% בקבוצת הטירזפאטיד במינון 5 מ"ג (הבדל מול אינבו: 34 נקודות אחוז; רווח בר-סמך 95%: 17-50), 56% בקבוצת הטירזפאטיד במינון 10 מ"ג (הבדל: 46 נקודות אחוז; רווח בר-סמך 95%: 29-62), ו-62% בקבוצת הטירזפאטיד במינון 15 מ"ג (הבדל: 53 נקודות אחוז; רווח בר-סמך 95%: 37-69) (P<0.001 לכל שלוש ההשוואות). כמו כן, אחוז המשתתפים שהראו שיפור (ירידה) של לפחות שלב פיברוזיס אחד ללא החמרה של מחלתם היה 30% בקבוצת האינבו, 55% בקבוצת הטירזפאטיד במינון 5 מ"ג (הבדל מול אינבו: 25 נקודות אחוז; רווח בר-סמך 95%: 5-46), 51% בקבוצת הטירזפאטיד במינון 10 מ"ג (הבדל: 22 נקודות אחוז; רווח בר-סמך 95%: 1-42), ו-51% בקבוצת הטירזפאטיד במינון 15 מ"ג (הבדל: 21 נקודות אחוז; רווח בר-סמך 95%: 1-42). תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בקבוצות הטירזפאטיד היו תופעות גסטרו-אינטסטינליות, ורובן היו קלות או מתונות בעוצמתן.

החוקרים מסכמים כי במחקר פאזה 2 זה, שכלל משתתפים עם סטאטוהפטיטיס הקשורה להפרעה מטבולית ופיברוזיס בדרגה מתונה או חמורה, טיפול עם טירזפאטיד למשך 52 שבועות היה יעיל יותר בהשגת ריפוי מבלי להחמיר את הפיברוזיס בהשוואה לאינבו. עם זאת, קיים צורך בניסויים רחבי היקף וארוכי טווח כדי להעריך את היעילות והבטיחות של טירזפאטיד בטיפול בסטאטוהפטיטיס הקשורה להפרעה מטבולית.


מקור:
[https://www.nejm.org/doi/abs/10.1056/NEJMoa2401943 Tirzepatide for Metabolic Dysfunction–Associated Steatohepatitis with Liver Fibrosis]

}}