חדשות

במחקר השוותה יעילות הטיפול עם Tocilizumab מול הטיפול עם anti-TNFα בחולים עם בצקת מקולרית של הענביה העמידה לטיפול. התוצאות לפניכם.

במחקר רטרוספקטיבי רב מרכזי שממצאיו פורסמו בכתב העת Ophthalmology ביקשו החוקרים להעריך את הגורמים בעלי קשר לתגובה - שליטה בדלקת עינית ואפקט עוקף קורטיקוסטרואידים - לטיפול ביולוגי עם נוגדי TNFα ו-Tocilizumab, וזאת במטופלים עם בצקת מקולרית של הענביה העמידה לטיפול (Macular Edema – ME).

למחקר זה גויסו 204 מטופלים אשר הראו עמידות לטיפול ב-ME של הענביה (עמידות לטיפול עם סטרואידים סיסטמיים ו/או עם תרופות ממשפחת DMARDSי(Disease Modified Antirheumatic Drugs).

במסגרת המחקר הנבדקים טופלו עם anti-TNFα (עם Infliximab במינון 5 מ"ג לק"ג בשבועות 0, 2, 6 וכל 4-6 שבועות [n=69] ועם Adalimumab במינון 40 מ"ג כל שבועיים [n=80]) או Tocilizumab (במינון של 8 מ"ג לק"ג במתן תוך-ורידי [n=39] או במינון של 162 מ"ג לשבוע במתן תת-עורי [n=16]).

התוצאים העיקריים במחקר זה כללו ניתוח של תגובה מלאה/ חלקית, מדדי חזרתיות, ירידה בראייה, אפקט עוקף קורטיקוסטרואידים ותופעות לוואי לאחר שישה חודשי טיפול.

מניתוח התוצאות עלה כי במחקר השתתפו 42.2% גברים עם גיל ממוצע אשר עמד על 40 שנה (עם טווח בין רבעוני 28-58 שנים). הסיבה העיקרית לדלקת בענביה הייתה מחלת בכצ'ט (17.2%), מחלת birdshot chorioretinopathy (11.3%) וסרקואידוזיס (7.4%). התגובה הכוללת ב-6 חודשים עמדה על 46.2% (עם 21.8% תגובה מלאה) לטיפול עם anti-TNFα ו-58.5% (עם 35.8% תגובה מלאה) בקבוצת ה-Tocilizumab.

מניתוח רב משתני עלה כי הטיפול עם Tocilizumab קשור באופן מובהק לתגובה מלאה, וזאת בהשוואה לטיפול עם anti-TNFα (עם יחס סיכויים של 2.10, רווח בר-סמך 95%: 1.06-4.06, p = 0.03).

באשר לחזרתיות, לא נמצא הבדל מובהק בין הטיפולים השונים (עם יחס סיכונים של 1.00, רווח בר-סמך 95%: 0.31-3.18, p = 0.99). כך גם נמצא בהקשר של ירידה בראייה (יחס סיכויים של 1.02, עם רווח בר-סמך 95%: 0.51-2.07, p = 0.95) ולגבי אפקט עוקף קורטיקוסטרואידים (p = 0.29).

בקרב 20.6% מהנבדקים נרשמו תופעות לוואי, עם 10.8% לגביהם דווחו על תופעות לוואי קשות.

תוצאות מחקר זה הדגימו כי הטיפול עם Tocilizumab מביא ליותר מצבים של תגובה מלאה בקרב חולי דלקת בענביה, וזאת בהשוואה לתרופות ממשפחת נוגדי TNFα.

מקור: