הצגת המקור של מה גורם לחולי אורטיקריה כרונית להפסיק את הטיפול באומליזומב

{{ידיעה
|כותרת=מה גורם לחולי אורטיקריה כרונית להפסיק את הטיפול באומליזומב
|תאריך=24/09/2024
|פרטים=
|תוכן=
חוקרים ביקשו לבחון את שרידות התרופה [[omalizumab]] ולזהות את הסיבות והמנבאים הפוטנציאליים להפסקת הטיפול באוכלוסייה מגוונת של חולי [[ר:אורטיקריה כרונית|אורטיקריה כרונית]]. הנה התוצאות.

שרידות תרופה, המודדת את משך הזמן שבו חולים ממשיכים בתרופה ספציפית, כוללת יעילות, בטיחות והעדפות של המטופל והרופא כאחד. בנוסף, הסיבות והמנבאים הפוטנציאליים להפסקת הטיפול עם אומליזומב אינם מובנים היטב. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Dermatology, חוקרים ביקשו לבחון את שרידות התרופה אומליזומב ולזהות את הסיבות והמנבאים הפוטנציאליים להפסקה באוכלוסיה גדולה ומגוונת.

מחקר עוקבה רב מרכזי בינלאומי זה, שנערך ב-14 מרכזי ייחוס ומצוינות לטיפול באורטיקריה בעשר מדינות, כלל את כל החולים עם אורטיקריה כרונית שקיבלו טיפול עם אומליזומב. אנליזת שרידות התרופה העריכה את הזמן עד להפסקה, בעוד שאנליזת רגרסיה של קוקס העריכה את מאפייני המטופלים ופרוטוקולי הטיפול כדי לזהות מנבאים פוטנציאליים להפסקת הטיפול עם אומליזומב.

מבין 2,325 חולים עם אורטיקריה כרונית שהחלו טיפול עם אומליזומב בין יוני 2009 ליולי 2022, הגיל הממוצע היה 42 (סטיית תקן 6) שנים, כאשר 1,650 משתתפים (71%) היו נשים.

תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי השרידות הכוללים של אומליזומב ירדו מ-76% ל-39% במהלך שנה עד שבע שנים, בהתאמה, עם זמן שרידות חציוני של 3.3 שנים (רווח בר-סמך 95%: 2.9-4.0). ירידה זו נבעה בעיקר מהפסקת הטיפול במחלה מבוקרת היטב ב-576 חולים (65%).

לעומת זאת, חוסר יעילות והשפעות שליליות היו סיבות להפסקת הטיפול בשיעור קטן יותר מהחולים, עם סך של 164 (18%) ו-31 (4%) מטופלים, בהתאמה.

תגובה מהירה יותר לטיפול נקשרה לשיעורים גבוהים יותר של הפסקות עקב מחלה מבוקרת היטב (יחס סיכונים 1.45 [רווח בר-סמך 95%:1.20-1.75]), בעוד שמשך מחלה של יותר משנתיים היה קשור לשיעורי הפסקות נמוכים יותר עקב מחלה מבוקרת היטב (יחס סיכונים 0.81 [רווח בר-סמך 95%: 0.67-0.98]).

בנוסף, טיפול מקביל עם תרופה מדכאת חיסון בתחילת הטיפול עם אומליזומב ונוכחות של מחלה אוטואימונית היו קשורים לסיכון גבוה יותר להפסקה עקב חוסר יעילות (יחס סיכונים 1.65 [רווח בר-סמך 95%: 1.12-2.42]).

לעומת זאת, נוכחותם של בצקות מקומיות (wheals) ספונטניות (יחס סיכונים 0.62 [רווח בר-סמך 0.41-0.93]) וגישה למינונים גבוהים יותר (יחס סיכונים 0.40 [רווח בר סמך 95%: 0.27-0.58]) היו קשורות  לסיכון נמוך יותר להפסקה עקב חוסר יעילות.

החוקרים מסכמים כי אומליזומב יעילה ובטוחה לטיפול באורטיקריה כרונית בפרקטיקות קליניות, כאשר מחלה מבוקרת היטב היא הסיבה העיקרית להפסקת הטיפול.

התובנות לגבי שיעורי שרידות התרופה, כמו גם הסיבות והמנבאים להפסקה, יכולות לסייע לחולים ולרופאים בקבלת החלטות קליניות מושכלות וניהול ציפיות. יתר על כן, תוצאות אלו מצביעות על הצורך בזיהוי סמנים ביולוגיים לניבוי הפוגה כרונית של אורטיקריה בחולים המגיבים באופן מלא לטיפול עם אליזומאב.

מקור:
[https://jamanetwork.com/journals/jamadermatology/article-abstract/2821286 Multinational Drug Survival Study of Omalizumab in Patients With Chronic Urticaria and Potential Predictors for Discontinuation]

}}