חדשות
השפעות טירזפטייד על חולי סוכרת סוג 2
תוצאות מחקר שבדק את יעילות tirzepatide (טירזפטייד), תרופה בעלת פעולה כפולה המכוונת ל-GIP ולרצפטור GLP-1, המאושרת לטיפול בסוכרת סוג 2 וניהול משקל כרוני.
סוכרת עשויה לגרום הן לסיבוכים מיקרו-ווסקולרים (רטינופתיה, נפרופתיה ונוירופתיה) והן לסיבוכים מקרו-ווסקולרים (מחלת לב איסכמית, מחלה צרברו-ווסקולרית ומחלת עורקים פריפרית). השמנה קשורה אף היא בגורמי סיכון נוספים לתחלואה קרדיווסקולרית כמו דיסליפידמיה, יתר לחץ דם, מחלת הכבד השומני, דום נשימה בשינה.
בנוסף, השמנה מעלה סיכון למחלת כליה כרונית (ירידה ב-GFR - Glomerular Filtration Rate, ואלבומינאוריה). אי לכך, השילוב של סוכרת סוג 2 והשמנה הוא הרה אסון עבור המטופל, שכן קיימת הגברה של הסיכון לתחלואה ולתמותה קרדיווסקולרית וכלייתית.
מסיבה זו, יש חשיבות לכך שטיפולים תרופתיים לסוכרת סוג 2 יהיו בעלי השפעה על ירידה במשקל והפחתה של גורמי סיכון קרדיו-מטבולים אחרים. בנוסף, הטיפול המוקדם בסוכרת, המשיג איזון גליקמי קפדני כבר בשנה הראשונה למחלה, מפחית תחלואה ותמותה בעתיד.
עולה השימוש בתרופות ממשפחת האגוניסטים ל-1-GLP. תרופות אלו הוכחו כבעלות השפעה מעבר לשליטה הגליקמית, על ידי כך שהן מסייעות בירידה במשקל, מפחיתות תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית, מסייעות בהפחתת התקדמות מחלת הכליה הסוכרתית ומפחיתות גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים.
טירזפטייד היא מולקולה המשלבת בתוכה קו-אגוניזם ל-1-GIP ול-GLP (Glucagon Like Peptide). מדובר בפפטיד באורך 39 חומצות אמינו המבוסס על הרצף של ה-GIP הנטיבי ומפעיל הן את הרצפטור ל-GIP והן את הרצפטור ל-1-GLP.
טירזפטייד משפיעה על מספר איברי מטרה, המרכזי שבהם בהקשר של המטופל הסוכרתי הוא הלבלב. ברמת הלבלב, השפעתה נטו היא הגברת הפרשת אינסולין תלוית גלוקוז (פאזה ראשונה ושנייה) והפחתת הפרשת גלוקגון. בנוסף, היא גורמת לדיכוי תיאבון ברמת מערכת העצבים המרכזית ולהאטה בהתרוקנות הקיבה, שני אלמנטים אשר מפחיתים צריכה קלורית. בנוסף, טירזיפטייד הפחיתה שומן כבדי, יש לה השפעה חיובית על מטבוליזם רקמת השומן והיא מעלה רגישות לאינסולין ברמה סיסטמית.
במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי שממצאיו פורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism, מטרת החוקרים הייתה להעריך את היעילות האמיתית של טירזפטייד בחולים עם סוכרת סוג 2 שטופלו במרכז רפואי אקדמי עירוני גדול.
החוקרים איתרו 1,896 חולים והתמקדו באלה שקיבלו לפחות טיפול מתמשך בטירזפטייד לאורך לפחות שלושה חודשים. סך של 612 חולים נותחו עבור התוצא העיקרי - שינויים ברמות ההמוגלובין המסוכרר (A1C) לאחר התחלת הטיפול. בנוסף, 570 חולים הוערכו לגבי שינויים במשקל הגוף ובמדד מסת הגוף (BMI).
מתוצאות המחקר עולה כי טיפול בטירזפטייד הוביל להפחתת המוגלובין מסוכרר ממוצעת של 1.02 ± 1.48% לאורך תקופה חציונית של 10.4 חודשים (p < 0.001). כמו כן, הטיפול הביא לירידה משמעותית במשקל הגוף של 7.3 ± 9.3 ק"ג (p < 0.001) ובאינדקס מסת הגוף של 2.5 ק"ג/מ"ר.
יש לציין, שיפורים גדולים יותר ברמות ההמוגלובין המסוכרר וירידה במשקל נצפו בחולים שלא קיבלו בעבר טיפול באגוניסטים של רצפטור GLP-1 בהשוואה לאלה שהוחלפו לטירזפטייד מאגוניסטים לרצפטור GLP-1.
החוקרים סיכמו כי בתנאי העולם האמיתי בארה"ב, טירזפטייד הפחית משמעותית את ההמוגלובין המסוכרר ומשקל הגוף בחולים עם סוכרת סוג 2, עם השפעות בולטות יותר בחולים שהחלו לראשונה טיפול באגוניסטים של רצפטור GLP-1.
מקור:
21/11/2024
